מזה כמה שבועות מורים לא מחזירים מבחנים, וכעת משהחלה עונת הבגרויות, אף לא נותנים ציוני מגן לתלמידים שלהם. אנחנו שומעים ללא הרף כי ללא הפגיעה הלא מידתית הזו בתלמידים, פגיעה אשר אנו מתנגדים לה בכל תוקף – המורים לא יעניינו את משרד האוצר. השביתה והעיצומים, כך טוענים בארגון המורים, היא הדרך היחידה להעלות את שכר המורים.
האם זה נכון? ובכן, ממש לא.
משרד האוצר עתיד להעלות את שכר המורים בכל מקרה – בין אם תהיה שביתה, ובין אם לאו. זוהי עובדה חד־משמעית משום שרק לאחרונה העלה האוצר את שכרם החודשי של מורים מתחילים בחינוך היסודי – מ־7,000 ש"ח ל־9,000 ש"ח במסגרת ההסכם שנחתם עם הסתדרות המורים.
שכרו החודשי של מורה מתחיל בחינוך העל־יסודי עומד כיום על 8,200 שקלים והוא עתיד לעלות בשיעור מקביל לזה של מורי היסודי – עם שביתה ובלעדיה – כפי שעלה שכרם של כלל עובדי המגזר הציבורי. אומנם רן ארז דורש ששכר מורה מתחיל יעמוד על 12,000 שקלים, אך ברור שזוהי דרישה מוגזמת לצרכי מושא ומתן. ארז גם נוהג לחתום על הסכם שכר רק אחרי הסתדרות המורים, כדי שיוכל לדרוש יותר ממה שקיבלה ההסתדרות.
אך אם כך, אם השביתה לא תועיל והעיצומים לא יועילו, מדוע מבקש רן ארז לנהוג כך? בשביל העלאת שכר שלא תתרחש? כפי הנראה, לרן ארז מטרות נוספות מעבר לטובת המורים והעלאת שכרם. אך אנו המורים – המיוצגים על ידי ארז ואשר מכוחם הוא פועל – לא נדע מה הוא מבקש להשיג מפני שהוא אינו משתף את המורים במטרותיו.
צידו השני של מטבע זה הוא העובדה שמחוץ להסכם השכר החדש עתידים להישאר שלל נושאים אחרים המטרידים את המורים. סביבת העבודה של המורה, שעות עבודה ארוכות בבית שלא מתוגמלות ועוד – כל אלה הם נושאים שעתידים להישאר שוב מחוץ לשולחן המשא־ומתן, וחבל שכך.